פסק-דין בתיק תא"מ 13890-07

מבוא

1.      בפני תביעת שיבוב על יסוד הסכם בין הצדדים, על פיו התחייבו הנתבעות לפצות את התובע באותם מקרים שבהן הן אחראיות לפצות נפגעים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן - "ההסכם").

2.      בכתב תביעה, שהוגש בסדר דין מקוצר ביום 27.12.2007, תבע התובע מאת הנתבעות סכום של כ- 10,585 ש"ח, בגין תגמולים ששילם לשני נפגעים בתאונות דרכים, אשר הוכרו כתאונות עבודה.

3.      המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם אירעה התאונה ב"רכב המעביד", כהגדרתו בהסכם, או אז לא זכאי התובע לשיבוב, או שמא  ברכב אחר, אזי חייבות הנתבעות בתשלומים שנתבעו.

4.      במסגרת הסיכומים שהגיש הודיע התובע כי הוא מסיר את תביעתו בכל הנוגע לתשלומים אשר שולמו לנפגע מר סעידה מרואן, ועל כן כל שנותר לדון בו הינו התביעה בגין התגמולים ששולמו לנפגע מר ניר קרני.

5.      יצוין כבר בשלב זה כי כפי שנקבע בפסיקה, "רכב המעביד", על פי הוראות ההסכם, הינו רכב המצוי בבעלות המעביד או רכב השכור על ידו, להבדיל מרכב המצוי ב חזקתו של המעביד או ב שימושו.

6.      עוד ראוי להזכיר כי לאחרונה הכריע בית המשפט העליון בשאלת פרשנות המונח בעלות המעביד וקבע שיש לפרש את המונח הקבוע בהסכם כמתייחס לבעלות הקניינית, ולא לבעלות כפי שהיא רשומה במשרד הרישוי. צוין שהרישום האמור אינו קונסטיטוטיבי, אלא דקלרטיבי, ואף שהוא מקים חזקה לבעלות, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה (ראו רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח נ' דיסקונט, פ"ד נא (4) 464).

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

7.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שמר ניר קרני נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.1.2001, בשעה שנהג בקטנוע, במסגרת עבודתו כשליח שכיר בחברת "ג.ק.ג ייצור וייבוא שסתומי לחץ בע"מ" (כיום חברת ספרקו ג.ק.ג בע"מ (להלן- "ספרקו")).

8.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבמועד התאונה בוטח הקטנוע על ידי הנתבעות.

9.      מהמסמכים שהוגשו עולה כי במועד התאונה היה הקטנוע רשום במשרד הרישוי כמצוי בבעלות פרטית של מר אברהם בסון. דמי הביטוח של הקטנוע לא שולמו על ידי ספרקו, אלא על ידי חברת פאר בע"מ, הנמצאת בבעלותו של מר אילן פאר.

טענות הצדדים

10.  התובע טען כי במועד התאונה לא היה הקטנוע בבעלות המעביד, שכן הוא לא היה רשום במשרד הרישוי כמצוי בבעלות ספרקו, היא אף לא שילמה את דמי הביטוח בגינו.

11.  מנגד טענו הנתבעות, כי אף שהרכב לא היו רשום במשרד הרישוי על שם המעביד, היה הרכב במועד התאונה בבעלות הקניינית של ספרקו, מעבידתו של הנפגע, בהתאם לאמור בתצהירו של מר גילי פאר, אשר שימש מנהל בחברת ספרקו ולתצהירו של מר אברהם בסון מבעלי המניות בחברת ספרקו והבעלים הרשום של הקטנוע.

12.  נטען כי מר ניר קרני נפגע בתאונה בעת שביצע את עבודתו כשליח בספרקו, כי לספרקו היה עניין בנסיעה, וכי הנסיעה הייתה לצרכי המעביד. עוד נטען כי הוצאות הקטנוע, לרבות הרישיון והפרמיה, שולמו על ידי המעביד.

13.  הנתבעות הדגישו כי בעלי המניות בספרקו, היו מר אברהם בסון, המחזיק ב- 24.75% ממניות ספרקו, וגב' מלכה פאר, אימו של מר גילי פאר, שהמחזיקה ביתרת המניות. נטען שמכיון שהבעלים הרשום של הקטנוע הוא בעל מניות בספרקו, יש לראות את הרכב כמצוי בבעלותה, וכיון שהביטוח שולם בידי חברה המצויה בבעלות בנה של בעלת המניות השנייה בספרקו, יש לראות את ספרקו כמשלמת את דמי הביטוח.

דיון והכרעה

14. המחלוקת בין הצדדים היא כאמור בשאלה האם הרכב שבו אירעה תאונת הדרכים הינו "רכב מעביד".
15. לצורך הכרעה במחלוקת מין הראוי להזקק פעם נוספת לפרשנות ההסכם בין הצדדים. מטרת  ההסכם רב השנים בין הצדדים, אשר נכרת בשנת 1979, וכן של מזכר ההבנות מיום 12.11.90 (להלן- מזכר ההבנות), הייתה ליצור מנגנון יעיל ומהיר להבטחת תשלום תביעות השיבוב של התובע, מחוץ לכותלי בתי המשפט. כדי להבטיח את יעילות המנגנון ואת התשלום המהיר, הסכימו הצדדים לוותר על הדיוק הפרטני שבכל מקרה ונסיבותיו, וקבעו מנגנונים אחידים וקבועים מראש. עמד בהרחבה על מטרה זו כב' השופט א' ריבלין (כתוארו אז), בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, מיום 5.1.06   -